הברכיים מובילות, האגודל והראש אחריהן: איפה הגוף נפגע הכי הרבה בסקי

הגפיים התחתונות הן נקודת המגע עם הקרקע והמערכת שסופגת ומנתבת את רוב העומסים, לכן זה לא מפתיע שהן אחראיות לכ-52% מהפציעות בסקי. בתוך הקטגוריה הזו, הברכיים הן האזור הפגיע ביותר, בשל תפקידן המרכזי בתנועה והמבנה המורכב שלהן, פציעות ברצועות הברך מהוות כ-10% עד 33% מכלל פציעות הסקי. מבין ארבע הרצועות, הפגיעות השכיחות ביותר הן ברצועה הצידית הפנימית וברצועה הצולבת הקדמית.

לאחר הברך, אחת הפציעות הנפוצות בגפיים התחתונות היא שבר בשוק ובשוקית, המכונה גם ״שבר בקו הנעל״. בעבר הוא נקשר לעיתים לכשל בשחרור החיבורים, אך שכיחותו ירדה משמעותית עם ציוד מודרני ומנגנוני שחרור תקינים. כיום הוא נגרם לרוב כאשר קנט הסקי (פס המתכת החד הממוקם בשולי המגלש) נתפס ומסובב את הרגל מעבר ליכולת העצם, או בעקבות פגיעה עתירת אנרגיה שבה קו הנעל משמש נקודת ציר.

לא עלינו. שבר ברגל

הגפיים העליונות: פחות נפוצות - אך האגודל בולט

כ-14% מהפציעות בסקי מערבות את הגפיים העליונות. נפילות שבהן מנסים לבלום עם הידיים מובילות לעיתים קרובות לפגיעות בכתפיים ובשורש כף היד, אך המבנה העליון שנפגע בתדירות הגבוהה ביותר הוא דווקא האגודל.

“אגודל הגולש”: אחת הפציעות השכיחות בענף

פגיעה ברצועה הצידית של האגודל, המכונה ״אגודל הגולש״, מתרחשת לרוב כאשר המקל נלכד בזמן נפילה ומרחיק את האגודל מכף היד. מדובר בפגיעה שנחשבת לשנייה בשכיחותה בסקי, ולעיתים היא אף אינה מדווחת משום שחלק מהגולשים ממשיכים לתפקד למרות הכאב וההגבלה.

פגיעות נוספות בידיים נגרמות מנפילה על יד מושטת: נחיתה על כף היד עלולה להוביל לנקע בשורש כף היד או לשברים בעצמות האמה, ואילו העברת כוח גבוהה יותר עשויה לגרום לפגיעות בזרוע, בכתף או בעצם הבריח. הכתף פגיעה במיוחד בשל מורכבותה, ולכן פריקות וקרעים בגידים שכיחים יחסית בעת בלימת נפילה.

אאוץ׳. שבר באגודל

ראש וצוואר: פחות שכיח - אך הקטלני ביותר

פציעות ראש וצוואר מהוות כ-13% מכלל פציעות הסקי, אך הן נתפסות כחמורות ביותר בשל הסיכון למוח ולעמוד השדרה. פגיעות ישירות בראש או בצוואר הן אחד ממנגנוני הפציעה הנפוצים והמסוכנים, כאשר זעזוע מוח הוא הפגיעה השכיחה בקטגוריה.

שימוש בקסדות ושיפורים טכנולוגיים הפחיתו את השיעור הכולל של פגיעות ראש. עם זאת, למרות עלייה בשיעור החובשים קסדה לכ-80% בעונת 2016–2017, מספר מקרי המוות כתוצאה מפגיעות ראש נותר יציב, נתון שמרמז כי קסדות מסייעות בעיקר בהפחתת פגיעות קלות עד בינוניות, אך אינן מבטלות את הסיכון במקרים של כוחות קיצוניים.

הבנת מוקדי הפציעה ומנגנוני ההתרחשות יכולה לשמש כלי מעשי לצמצום סיכונים: חיזוק שרירים תומכים עשוי לסייע בהפחתת קריסה פנימה של הברכיים, מודעות לסכנה בניסיון להציל יציבה בישיבה לאחור עשויה למנוע פציעות ברצועות, וקסדה, אף שאינה פתרון לכל תרחיש, היא נותרת שכבת ההגנה החשובה ביותר בהחלטות על המסלול.